052-2746992         יצחק שדה 29 ת"א  

מוליייר
ליקט וערך : רונן שמי

ילדות -

ז'אן בפטיסט פוקלן נולד בפריס ב- 15 בינואר 1622. אביו היה סוחר ורפד , שהתחיל כסוחר קטן והצליח להגיע למשרה הרמה של רפד ארמון המלך. אימו , כנראה , היתה עקרת בית ובהיותו בן 10 היא נפטרה ממחלה .

לימודים -

מולייר למד בבית הספר של הכמרים הישועיים בפריס , שם למד יצירות קלאסיות בקנה מידה מקיף וידיעה רחבה בעושר יצירותיהם של מחברי הקומדיות הרומיים- פלאוטוס וטרנציוס , שהשפיעו מאוחר יותר על יצירותיו .  בסיום לימודיו פנה מולייר ללימודי משפטים בטורליאן .

תיאטרון -

בהיותו בן עשרים ואחת הוא פוגש שחקנית שהיתה כבר מפורסמת בפריס בשם מדלין בז'אר וכנראה יעץ לה בעניינים משפטיים וחוקים לוקליים בקשר לפתיחת תיאטרון בשם התיאטרון המהולל
"L ILLUSTRE THEATRE " ותוך כדי כך נשאב לתחום התיאטרון ונעשה שותף בלהקה זאת. 
באותה תקופה היה נהוג בין אנשי התיאטרון אימוץ שם במה ופוקלן מאמץ את השם מולייר. 
חתימה בשם זה מופיעה לראשונה בתעודה מה- 28 ביוני 1644.

לאחר זמן קצר מתברר שהתיאטרון מתקשה לעמוד בתחרות עם להקות התיאטרון המנוסות הזרות והמקומיות שהתמקמו אז בפריס. הלהקה שוקעת בחובות והתיאטרון נסגר אך מולייר ומשפחתה של בז'אר ממשיכים בשיתוף הפעולה והלהקה אינה מתפזרת , אלא כל הצוות מצטרף ללהקה קיימת .     הם עוזבים את פריס להופעות ברחבי צרפת וחוזרים אליה רק שתיים עשרה שנים לאחר מכן .

בתוך הזמן הזה , ב-1652 , זוכה הלהקה בתואר הנכבד "להקת הנסיך דה-קונטי" , עניין שמזרז את שובם לפריס בסתיו 1658. בשלב הזה ללהקה כבר קשרים רבים בחלונות הגבוהים בפריס , עניין שמקל על פעולותיה והיא זוכה בחיי רווחה יחסית ובתמורה כספית לא מבוטלת להופעותיה.



הפיכתו לאומן מוביל בדורו -

באוקטובר 1658 מציגה להקת מולייר בפעם הראשונה בפני חצר המלך בלובר , בנוכחותו של המלך הצעיר , לואי ה- 14 . מולייר כובש את לב המלך , חובב התיאטרון , במשחקו הוירטואוזי והמלך הצעיר מציע לו את חסותו האישית.

ללהקתו מוענק תואר "להקת אנשי המלך " - משרה רמה ביותר שהביאה רווחה וכבוד ללהקה. בשלהי 1658 מתחיל פרק חדש בחיי מולייר והוא כבר בן 36 . מאז ועד מותו ב- 1673 עמד מולייר במרכז חיי התרבות של צרפת.

נישואין ומשפחה-

בשנת 1662 נישא מולייר לארמונד בז'אר (ביתה של שותפתו מדלין בז'אר) הצעירה ממנו בעשרים שנה. לזוג נולדים שלושה ילדים. שני בנים שנפטרו סמוך ללידתם ובת אחת שהאריכה ימים אך נפטרה ערירית ,ללא צאצאים למולייר.

מותו -

בשלהי 1665 חלה מולייר במחלת ריאות קשה . הוא הרבה לשבת בביתו המפואר בפריס והקדיש את זמנו לכתיבת הקומדיות שלו ולעיצוב דמויותיו ,גם לצורך משחקן על הבמה . על אף מחלתו המשיך מולייר ,מדי פעם , לשחק כמנהיג הלהקה וכשחקנה הראשי , על אף שברוב ההצגות החליפוהו אחרים בתפקידיו.

ב-17 לפברואר 1673 , בערב הצגתו של המחזה "החולה המדומה" , כשמולייר מגלם את תפקיד החולה , מן הסתם באמינות רבה , הצליח בקושי רב לסיים את ההצגה .
הוא נפטר בביתו בשעה 22:00 בלילה מיד לאחר הצגת הבכורה, ובדיוק ביום השנה למותה של אהובתו הראשונה ושותפתו - מדלן , אם אישתו .

כיוון שמחזותיו עסקו גם בשאלות אמונה ואנשי הדת הוצגו בהם כתאבי בצע וחסרי מוסר , התנגדו אנשי כמורה בפריס לאפשר למולייר קבורה כדין. לאחר התערבותו של המלך , שתמך במולייר אך נאלץ גם לצדד באנשי הדת כדי לשמור על שילטונו , איפשרה הכנסיה לקבור אותו תחת חסותה והותרה קבורתו ב- 21 בפברואר 1673 אך נעשתה עם רדת החשכה וללא טכסים.
מקום קבורתו אינו ידוע ומצבתו אבדה במרוצת הדורות.

כתיבה -

סיגנונו של מולייר היה ייחודי והקנה לו יחס מיוחד מצד הקהל. מחזותיו הושפעו מן הקומדיה הרומית , מהשימוש במסכות ,
בדמויות פרוטוטיפיות שחזרו על עצמן בהרבה ממחזותיו וכמובן מחושו החד לדיאלוגים קומיים משקליים , מהדימיון ומחוש ההומור שלו .       

 בין מחזותיו :

- הענוגות הנילעגות       
 - תעלולי סקפן

-   אימפרוזיציה בורסאי                                   
- החולה המדומה

-  טרטיף         
- המיזנטרופ ( שונא אדם)

- דון ג'ואן     
 - הרופא בעל כורחו

-  הקמצן                 
  - מר פרסוניק

-  גם הוא באצילים           
- ג'ורג דנקן .



ויליאם שייקספיר

ליקט וערך : רונן שמי

מבוא :

כדי לרדת לעומקן של יצירותיו של ויליאם שייקספיר חשוב להבין את הלך הרוח של התקופה
בה פעל .
במאה החמישית לספירה נופלת הקיסרות הרומית המערבית, מוחרבת על ידי השבטים הגוטים הברברים ומתפשטת בה הנצרות .
לאחר מכן במאה השביעית מתפשט האיסלם במזרח התיכון .
אירופה שוקעת למה שכונה אחרכך  MEDIUM TEMPUS  או ימי הביניים או התקופה החשוכה
לתקופה זו קיימים תיקופים שונים הסטורית, כלכלית , גאוגרפית , ביולוגית וכו'  אך היא מתאפיינת בעיקר בשקיעת התרבות וכתקופת ביניים אשר בה לא התרחשה התפתחות משמעותית והאנושות היתה שקועה בדכדוך מתמשך ובורות .
בתקופה זו שלטה הכנסיה על נגזרותיה .
התרחשו מסעות צלב ומלחמות דת , המסחר נעצר והשתלט עוני ורעב וכן שתי מגפות גדולות של דבר (המוות השחור) שהשמידו כמחצית מאוכלסיית אירופה.
תקופה זו נמשכה כאלף שנים ,עד תחילתה של תקופת "הרנסאס" התרבותי , "הלידה מחדש" או "ההתחדשות" .
מאמצע המאה ה-14 ולאורך המאה ה-15 ואחר כך עד המאה ה-18 מתרחשות התפחויות מרעישות בעולם אשר שינו לגמרי את תפישות החיים שהיו מקובלות בימי הביניים.
מעיין מפץ גדול . פרץ יצירתיות וחדוות חיים בעולם.
תחייתם של טקסטים מהעת הקלאסית ביוון ורומא העתיקות ( סופוקלס ,אייכילוס , אוריפידס , אריסטופנס , פלאוטוס , סנקה ) , שינויים במבנה הממשל , עליית הפטרונות לצד האפיפיורות והאצולה .
התפתחות רבה בתחומי המדע , גילוי יבשת אמריקה ,תאוריות באסטרונומיה , פיזיקה , ביולוגיה ואנטומיה שכללו את קופרניקוס וגלילאו גליליי  ,מהפכת הדפוס והתפתחות טכניקות חדשות באומנות ( שהיתה עד אז בעיקר אומנות גוטית אפלה שקשורה בנושאי דת ) ,
אדריכלות ופיסול  כגון לאונרדו דה וינצי ומיכאלאנג'לו , שכונו אנשי הרנסאנס  וכן ציור וכתיבה .
תקופת פריחה תרבותית ויצירתית זו הניעה את מהלכיו של ויליאם שייקספיר הצעיר .

ילדות והתבגרות :

ויליאם שייקספיר נולד ב-23 באפריל 1564 בעיירה סטרטפורט אפון אייבון (על נהר האייבון) במחוז וורקשיר ,אנגליה , לג'ון שייקספיר , רצען ומייצר כפפות ,שאחר-כך כיהן גם כראש העיר ,ומרי ארדן , בת לאיש אצולה מהעיירה .
הוא התחנך בבית הספר בעיירה ,בימי לימודים ארוכים במיוחד , בשפות אנגלית ולטינית ובסופי השבוע למד בכנסיה נושאי דת שונים. אותה כנסיה בה  הוטבל  ובה גם נקבר לאחר מותו.
בגיל 18 התחתן עם אן האתווי ,בת לסוחר עשיר, כשהיא בת 26 ובהריון מתקדם .
נולדים להם בת ,סוזנה ולאחר מכן תאומים , בת ובן , ג'ודית והמנט .


קריירה :

השנים הבאות לא מתועדות ואין ידוע ממה התפרנס ,איך הגיע ללונדון וכיצד נעשה שחקן ומחזאי, אך ב-1592 (והוא בן 28 בלבד )  כבר מכנים אותו אנשי התיאטרון בלונדון " המחזאי שזה מכבר הגיע וכבר מתהדר בנוצות" .
באותה תקופה פועלים בלונדון מחזאים כבן ג'ונסון , תומס קיד וכריסטופר מרלו .
איש חצר המלוכה נותן את חסותו על הלהקה שמקים שייקספיר והיא נקראת על שמו "להקת אנשי הלורד צמברליין".
לאחר מותה של המלכה אליזבת הראשונה והכתרתו של המלך ג'יימס הראשון , מאמץ המלך את להקתו של שייקספיר והיא מכונה "אנשי המלך" .
במקביל זוכה שייקספיר לפטרון אישי, שיש אומרים כי היה אהובו בסתר ומושא חלק מהסונטות שלו , הלורד סאות'המפטון .
ב-1596 מת בנו המנט והוא בן 11 שנים ויש אומרים כי מותו היה הסיבה לכתיבת המחזה המלט.
הוא מקים בגדה הדרומית של נהר התמזה סמוך ל- TOWER OF LONDON  את תיאטרון ה-"GLOBE"   (תיאטרון בצורת O  שסימנו אטלס והגלובוס על גבו) , שם הוא מציג את רוב מחזותיו.

מחזות :

שייקספיר כתב והעלה כ- 40 מחזות שהתחלקו לארבעה סגנונות עיקריים בשלוש תקופות שונות.

תקופת הקומדיות - כ"חלום ליל קיץ " ו-"הלילה השנים עשר " שמתאפיינים בעיסוק באהבה ומגדרים .
באותה תקופה כתב גם את המחזות ההיסטוריים - כ"ריצ'רד השלישי " ו"הנרי החמישי " המתאפיינים בזוית של תיעוד היסטורי.

תקופת הטרגדיות - טרגדיות עקובות מדם כ"המלט" , "המלך ליר" ו"מקבת " שמתאפיינים בקדרות ובנושאים כבגידה , רצח , תשוקה ותאוות כוח .

תקופת הרומנסות- כ"אגדת חורף" ו"הסערה" שמתאפיינים בעיסוק בגאולה וסוף טוב.

בהיעדר תיארוך ותיעוד ,כרונולוגיה זו כמובן אינה מדוייקת.
כמו כן כתב כ- 160 סונטות העוסקות בנושאים כאהבה , יופי והיות האדם בן תמותה .

מותו :

כל שנותיו בלונדון הוא נותר נשוי לאן האתווי. הוא רכש מבנים בלונדון ושלח כספים למשפחתו.
ב-1613 פרש וחזר לסטרטפורד , בנה בית למשפחתו וב-1616 נפטר ממחלה .
הוא נקבר בעיירה ופסלו נקבע בקיר הכנסיה ומתאר אותו שקוע בכתיבה .
ביום הולדתו ,מדי שנה , מוחלפת הנוצה שביד הפסל .

 

שימור מחזותיו :

ישנה מחלוקת לגבי שימור מחזותיו של שייקספיר והתיארוך שלהם.
בימי חייו לא פרסם שייקספיר מהדורה מוסמכת של כתביו, למעט מהדורת קוואטרו פיראטית, שיצאה סמוך להצגתם על הבמה .
ב-1623 יצאה מהדורת הפוליו הראשונה של כתביו שליקטו כמה מאנשי להקתו אך היו בה בעיות טקסטואליות , שוני בין הגירסאות  ושוני באיות השפה האנגלית , שכן בתקופתו היו נהוגות מספר צורות של איות מילים מסוימות , כך שמניחים כי מחזותיו עובדו שוב ושוב בימי חייו ונוספו טקסטים שכתבו אחרים.
כיום שמורות כמה מגרסאות הפוליו הראשונות דווקא בספריה הלאומית בוושינגטון ,ארה"ב.

אחרית דבר :

מחזותיו של שייקספיר משלבים אפיון עמוק של דמויות , גדולה פואטית ועומק פילוסופי.
הם מאופיינים בחידושי מילים וציטוטים ממחזותיו נמצאים בשימוש יומיומי בשפה ומחזותיו מעולם לא איבדו מקסמם וכוח המשיכה שלהם כלפי קהל הצופים בתיאטרון .
עבודותיו של שייקספיר תורגמו כמעט בכל שפה קיימת ומחזותיו הם מהמוצגים ביותר על במות העולם ,בכל התרבויות .



סופוקלס

סופוקלס נולד בקולונוס שבאתונה בשנת 496 לפנה"ס ומת בשנת 405 לפנה"ס , ערב סיום המלחמה הפלפונסית ומפלת אתונה .

  • חייו , אם כן , ממשיכים על פני רוב המאה החמישית לפנה"ס והאוצר החוויתי האדיר  הזה מוטמע בשירתו . לעיניו נהרסה אתונה בידי הפרסים ונבנתה מחדש , נתבססה הדמוקרטיה ונקלעה למשבר , הוקמה האימפריה של פריקלס וגם התפוררה .

הוא הכיר את אייסכילוס ופינדרוס ואת הצייר פוליגנוטוס .

בימיו נבנה הפרתנון ופידאס הציב את פסל אתנה .

הוא צחק עם אריסטופנס , שתה עם פרוטגורס , האזין לגורגיאס , התחרה עם אורפידס ונפגש בשוק עם סוקרטס .

בימיו נבנו הספינות שהפליגו למצריים ולסיציליה , שהעבירו את התרבות היוונית לאירופה .

  •  העובדות אודותיו שאובות מכתובות באבן כמו רשימת המנצחים בדיוניסה ומעדויות שאפשר לאמת בהצלבה עם ביוגרפיות אחרות שמציירות אותו כאציל אתונאי .
  • מסופר שאביו , סופילוס , היה איש אמיד והעניק לו חינוך טוב בהאבקות ובמוסיקה .
  • בשנת 480 ניצח סופוקלס בן ה- 15 על מקהלת נערים שרקדה מסביב למצבת הניצחון הטרופיון לאחר קרב סלאמיס .
  • בשנת 468 העלה את מחזותיו הראשונים וגבר על אייסכילוס בדיוניסיה.
  • מכאן ואילך הפך למצליח מבין משוררי הטרגדיה . הוא העלה 123 טרגדיות ( מהן נשתמרו שבע) . בשני שלישים מההתמודדיות שלו בתחרות המחזות זכה במקומות ראשונים .

בכל פסטיבל כזה התחרו שלושה משוררים וכל אחד העלה ארבעה מחזות .

  • אריסטו מייחס לסופוקלס את הכנסת השחקן השלישי לטרגדיה וצימצום מימד המקהלה.

ובכלל עבודתו של אריסטו מתבססת ברובה על היצירה של סופוקלס ובמיוחד המחזה "אדיפוס המלך " .

  • בטרגדיה של סופוקלס  המרחב הדרמטי הוא פחות סביב אלים ואמונה ויותר סביב אישיות הגיבור ופעולתו , כגון : ידיעה , מקריות , יצר וכו ... בזה גם חידושו .
  • סופוקלס שימש בכמה משרות ציבוריות כגזבר המועצה הברית אטית-דלית וכן מונה למצביא והשתתף לצד פריקלס בדיכוי מרד האי סמוס .
  • בין מחזותיו : איאס , אדיפוס המלך , אלקטרה , פילוקטטס ואדיפוס בקולונוס .
  • סופוקלס שיכלל את הדרמה שלו בבניה מיומנת יותר של שיאי המחזה ופיתוח של אפיזודות (סצנות ) .
  • סופוקלס רואה בסבל גורם בלתי ניפרד מחיי האדם ויחסי האנוש העסיקו אותו יותר מנושאים תאולוגים ופילוסופיים שעניינו את קודמיו כאיסכילוס .
  • המחזה אדיפוס נחשב שיא יצירתו ומוצג עד היום ברבות מבמות העולם . הוא מעלה שאלות רלוונטיות בדבר בחירתיו של האדם , מצפונו , מוסריותו וכו ...
  • התיאטרון על פי סופוקלס רואה את תפקידו להוציא את האדם מעצמו ולראות התנהגויות של האנושות כנושא לימוד והעברת תובנות בין הפרטי לציבורי ובין הלוקלי לגלובלי .
  • התיאטרון בזמנו היה ייחודי. בתיאטרון צופים רק האתונאים . אין תיאטרון במקומות אחרים אך בתיאטרון התפיסה היא שאנו מדברים על קהילות אחרות ועל נושאים רחבים אוניברסליים . התיאטרון משמש להפצה של רעיונות , מחשבות , זיכרון קולקטיבי , תפיסות וקונפליקטים , ובמקרה של סופוקלס על אודותיו של מנגנון הפעולה האנושי .
  • במחזה "איאס" מכניס סופוקלס את אתנה כאלה יחידה במחזה , כשלמעשה אחריה הוא מוציא את האלים ממחוזותיו לחלוטין ובמודע , כדי להשאיר את פתרון הקונפליקטים האנושיים לגיבוריו , בינם לבין עצמם .
  • מה שמעניין במחזותיו של סופוקלס הוא האוקסימורון של המצב - איך בן אדם מחליט לבדו בתוך גורלו הנתון בראש .
  • לפי סופוקלס אי אפשר לשנות נתוני גורל . השאלה היא איזה אחריות יש לאדם בתיקון העוולות של חייו .
  • באדיפוס הפעולות : 1- החקירה . 2- ניקור העיניים . 3- הגירוש .

כולן פעולות של אדיפוס עצמו ואינן החלטות של האורקל או האלים .

  • המקהלה בסוף המחזה אומרת על אדיפוס :

 " מי שנכנס כאדיפוס המהולל יוצא כגדול בני האדם " וזאת בזכות לקיחת האחריות על מעשיו ועל תוצאותיהן הרות האסון במונחים של צדק אוניברסלי .

  • סופוקלס נותן בכוונה תחילה את הקונפליקט הקשה ביותר בידי מלך שהוא הכל יכול ולא בידי אדם רגיל מן השורה .

זוהי אמירה חשובה לגבי עמדתו שנוגעת למין האנושי .

  • שייקספיר ומחזאים גדולים אחרים לוקחים מסופוקלס את החשיבות של סגירת אירועים ומלחמות בדרמה .

אם יצר או גבולות נשארים פתוחים העניין יכול למוטט את כל האיזון בטבע .

חייבים לסגור את המעגל בשכר ועונש . לא יתכן שיישאר משהו פתוח וללא מענה .

לא באופי של בני האדם , גיבוריו - הפרטי

ולא באירועים אוניברסליים - הגלובלי .

  • תפיסת עולמו של סופוקלס היא למעשה האדם כייצור ממציא , לומד , מתכנן ופורץ דרך וכמי שמאלף את הטבע .
  • על פי תפיסת סופוקלס - הרצון של בני האדם בטבע מאולף הוא כדי שתהיה להם יכולת התגוננות .
  • דבר עיקרי שסופוקלס מקדם בטרגדיות שלו הוא רגע ההכרה בטעות -

*" האנגנוריסיס "  -  anagnourisis    .

  •  אירועים גדולים שעצבו את כתיבתו :  

507 לפנה"ס- תחילתן של הרפורמות הדמוקרטיות של קיילסתנס באתונה והפיכתה לדמוקרטיה .

479 לפנה"ס- ניצחון היוונים על הפרסים בקרב פלאטיאטי.
ראשית הפעילות הפוליטית של פריקלס.

449 לפנה"ס- מקבל פרס גם כשחקן וגם כבמאי בתחרות הדיוניסיה .

429-441 לפנה"ס- פריקלס ראש המערכת הפוליטית של אתונה .

431 לפנה"ס- ראשית המלחמה הפלפונטית ( המערכה השניה שלה )

429 לפנה"ס- מות פריקלס במגפה הגדולה של אתונה .

404 לפנה"ס- כניעת אתונה לספרטה וביטול האימפריההאתונאית.
הספרטנים מעריצים את אתונה ונמנעים מלהרוס אותה ומסתפקים בתהלוכת ניצחון ברחובותיה.

 

 

בניית אתרים - טואול